מימי קדם ועד היום
הפילוסופיה הקדומה הקדישה להומור תשומת לב מועטה – ובדרך כלל שלילית ברובה. אפלטון, למשל, ביקר את הצחוק, הגדיר אותו כרגש המחבל בשליטה העצמית שלנו, והטיף לשליטה הדוקה על כל דבר שיש בו היבט קומי. לעומתו – סנקה, בפילוסופיה הסטואית שלו, מזהה את ההומור כרכיב חיוני של השלווה הנכספת. לדבריו, "כל הדברים הם סיבה לצחוק או סיבה לבכי", ובסיכום הניתוח הזה הוא קובע כי "מתאים יותר לאדם לצחוק לנוכח החיים מאשר לבכות ולקונן עליהם".
לאורך ההיסטוריה, הופיעו שלוש תיאוריות עיקריות הנוגעות להומור: תיאוריית העליונות (Superiority Theory), ששורשיה בעידן אריסטו, טוענת כי אנחנו צוחקים כאשר אנחנו מרגישים בעליונות על סביבתנו. קיקרו הציג את תיאוריית המוזרות, (Incongruity Theory), הגורסת כי אנחנו צוחקים כאשר דבר מה מפתיע אותנו וגורם לנו לשנות את הפרספקטיבה שלנו. זיגמונד פרויד תמך בתיאוריית ההקלה והשחרור (Relief Theory): הומור משמש על מנת לפתור מתחים פסיכולוגיים וחושף רצונות מודחקים.
שלוש התיאוריות מאוחדות בהיבט אחד: ההתמקדות היא בחזרה לדפוסי התנהגות ותיקים ופשוטים. האמרה הגרמנית לפיה "הומור הוא כאשר אתה צוחק למרות הכל", מתארת היבט מרכזי נוסף. פרופסור ג'ינה ברקה (Gina Barreca), למשל, אומרת כי "צחוק מתמודד עם אותם נושאים כמו פחד, לא על מנת לפתור אותם אלא על מנת לחזק את יכולתנו להתמודד עימם".
מה ההומור עושה למוח שלנו
על מנת להבין טוב יותר כיצד מסייע לנו ההומור גם במצבים המאתגרים ביותר, כדאי להתבונן לעומק במה שמתרחש בחיינו. בדיחות והומור – באופן כללי – הם סוג של משחק ציפיות. אנחנו רואים או שומעים דבר מה, ומניחים כיצד יתפתח המצב הנתון. שורת המחץ של הבדיחה מאתגרת את הציפיות שלנו, ומפתיעה אותנו.
החלק החיצוני של המוח השמאלי מאפשר לנו להבין את הבדיחה. אם אנחנו קולטים את שורת המחץ, המערכת הלימבית נכנסת לפעולה: זה האיזור שבו מעובדים רגשות. האמיגדלה שולחת לנו אותות האומרים לנו כי אנחנו משועשעים. על פי מידת השעשוע, יודעים האזורים במוח השולטים על ביטויים חיצוניים לשלוח את הפקודות הנוגעות לתגובה של מיתרי הקול ושרירי הפנים – ואנחנו צוחקים.
הצחוק מתניע תהליכים נוספים בגופנו. מצד אחד, הוא מוריד משמעותית את רמת הורמוני הלחץ – קורטיזול ואדרנלין, ומצד שני כאשר אנחנו צוחקים מופרשים הורמוני אושר דוגמת אנדורפינים ודופמין. הומור מאפשר לנו לטפל טוב יותר במצבי מתח או עקה (stress), ולהרגיש שמחים יותר.
מחקרים מוכיחים: ההומור עוזר
שורה ארוכה של מחקרים מאשרים את האפקט החיובי של הומור על בריאותנו ועל תחושת הרווחה שלנו. כך, למשל, מחקר שפורסם ב-2010 על ידי האוניברסיטה הנורווגית למדעים ולטכנולוגיה, מראה כי הומור מאריך חיים. החוקר, סוון סוובק (Sven Svebak) עקב משך שנים אחר חצי מיליון תושבים בנורווגיה, ומצא כי המשתתפים בעלי חוש ההומור הפעיל יותר חולים פחות, ונהנים מתוחלת חיים ארוכה ב- 20%.
ב- 2014 ביצע בית החולים רוברט בוש בשטוטגארט מחקר בחולי לב. המשתתפים תירגלו במשך שבעה שבועות התמודדות עם מצבי לחץ בעזרת הומור במקום באמצעות רגשות שליליים דוגמת תוקפנות. במהלך הזמן הזה, התבקשו המשתתפים למלא מדי יום שאלון למעקב אחר לחף, ונמדדו רמות הקורטיזול שלהם. התוצאות העלו כי תרגול ההומור הפחית משמעותית את רמות הסטרס.
מחקר אודות השפעת ההומור על אירועים מלחיצים ותוצאותיו הפסיכולוגיות פורסם ב- Psychological and Social Psychology Bulletin בשנת 2017. החלק הראשון של המחקר בחן חולי פיברומיאלגיה שסבלו מכאב כרוני, הפרעות שינה ותופעות לוואי פסיכולוגיות. סטודנטים במצבי לחץ נבדקו במסגרת החלק השני של המחקר, בעוד החלק השלישי בחן סטודנטים שטיפלו במצבים הקשורים באירועי ה- 11 בספטמבר. המחקר מצא כי אצל כל המשתתפים במחקר סייע ההומור להתמודד טוב יותר עם מצבים מסויימים, ולשקול מחדש את המצבים האלה. משתתפי המחקר דיווחו גם כי הרגישו שהם זוכים לתמיכה טובה יותר מצד אנשים אחרים.
הרפואה מנצלת את ההומור
אם לתקצר את הדברים: הומור מפחית את רמות הסטרס, מסייע לנו לבחון מצבים מלחיצים בפרספקטיבה שונה, ומחזק את האינטראקציה החברתית. הוא טוב למערכת החיסון שלנו, לזיכרון, וגורם לנו להיות שמחים יותר. כיום, גם הרפואה מנצלת את האפקטים החיוביים האל: ליצנים רפואיים מסייעים לחולים – ובמיוחד לילדים חולים – לצחוק, וחולים בדיכאון יכולים למצוא מחדש את יכולות הצחוק שלהם, בעזרת אימון לצחוק, כמו למשל בפסיכו-תראפיה אותה מציעה פרופ' ברברה ווילד.
למרות כל ההיבטים החיוביים, חיוני לשמור על זהירות: לשתמש בהומור רק ברגע הנכון, ובמקרה הצורך אף להימנע ממנו. כאשר מישהו מקבל אבחנה קשה במיוחד – בדיחה עלולה להיות פסולה מראש. סכיזופרניה, למשל, עלולה לחסל את יכולת החולה להבין בכלל את הבדיחה. כשמדובר בהומור – חיוני להקפיד על רגישות.
הומור עלול להיות גם שלילי
לא לכל צורה של הומור יהיה אפקט חיובי על ההרגשה הכללית שלנו. חוקרים מבחינים בין ארבעה סוגים של הומור: הוא יכול להיות מהסוג המקשר, המחזק, האגרסיבי, או כזה המביס את מי שמשתמש בו. שני הסוגים הראשונים מיועדים לשעשע ולחזק את הפרט ואת סביבתו; השניים האחרונים משמשים על מנת להקטין בערכם של מושאי הבדיחה או לצחוק מהם. בעוד אלה האחרונים הם פוגעניים ושליליים – שני הסוגים הראשונים עשויים לספק השראה, לעודד ולסייע בהתמודדות טובה יותר עם חיי היום-יום ועם משברים.
איך לאמן את חוש ההומור שלך
החדשות הטובות מבחינתם של אנשים החשים לעתים כי שכחו כיצד לצחוק – הן שאפשר לתרגל הומור. הדברים נכונים במיוחד משום שהומור מגיע בדרכים ובסגנונות שונים. לא תמיד צריך לפרוץ בצחוק מתגלגל: חיוך קטן מספיק לפעמים על מנת להאיר גם את היום האפל ביותר.
הסופר מארק טוויין אמר פעם ש"הומור הוא טרגידה בתוספת של זמן". יש כאן עצה שראוי להקשיב לה, משום שלעתים ההומור מסייע בשינוי הפרספקטיבה, והזמן מסייע באיתור דבר-מה מצחיק. כך, למשל, אפשר לשאול את עצמנו "עד כמה נהיה מסוגלים לצחוק בעוד שלושה חודשים אודות מה שמתרחש ברגע זה ממש?" אפשרות אחרת, היא לדמיין שהדברים אינם קורים לנו – אלא לאדם אחר. מובן שכל אלה ניתנים ליישום רק במקרים שאינם מסובכים במיוחד, אבל אם מישהו מחליק על קליפת בננה – אנחנו צוחקים.
חישבו אודות דברים שעליהם צחקתם בעבר – ועם מי שיתפתם את הצחוק הזה. חישבו גם על מה שאינכם מוצאים כמשעשע. אתם נזכרים בוודאי בבדיחות, בסרטים או במצבים שגרמו לכם לצחוק. אתם יכולים לשלב אותם מחדש אל תוך חיי היום-יום שלכם: זו עשויה להיות קומדיה שלא ראיתם מזה זמן רב, או כמה פרקים בספר משעשע. בערוצי המדיה החברתית, סרטי חתולים עודם שומרים על הבכורה: תרגישו חופשיים לצפות בווידיאו מצחיק של חיות משעשעות, הזמין בשפע.
עניין אחרון – ובפירוש לא פחות חשוב: עצם החיוך מתניע את המשכו. מחקרים נוירולוגיים מראים כי חיוך גורם לשורת תגובות כימיות במוח. אלה, בתורן, גורמות להפרשה של הורמוני אושר – סרוטונין ודופמין – וכתוצאה מכך לשיפור מצב הרוח. ככל שאנחנו חיוביים יותר, גדלה ההסתברות לראות את ההומור והמשעשע בדברים. לעתים – צריך לזייף את החיוך, על מנת להגיע אליו בסופו של דבר באמת.
