קולות הכרך

לכל עיר יש פסקול משלה

ממזרח למערב, מצפון לדרום: פסי הקול של הערים בעולם מיוחדים לכל עיר כזאת, ממש כמו תושביה. החשמלית משקשקת בליסבון, הרכבת התחתית שואגת בלונדון. ניו ג'רסי מושפעת יותר מקולות התנועה בכבישים מאשר ניו יורק – שבה קולות אנושיים תורמים לצליל העירוני. כאשר אנחנו מבקרים בערים עתיקות דוגמת רומא או מדריד, הפסקול העירוני מלווה במוסיקה.

לפני שנים אחדות בנתה קבוצת חוקרים מפה של 12 ערים בארה"ב ובאירופה, בניסיון להציג את הקולות המרכיבים את הצליל המקומי, ולבחון את הרגשות אותם מעוררים הקולות האלה. מפות כאלה - Chatty maps – מאפשרות כיום שיטוט אקוסטי בלונדון, וושינגטון או ברצלונה, למשל. ניתן להקיש ולבחור ברחוב מסוים, ולקבל נתונים: ברמבלה – השדרה המרכזית של ברצלונה – קולות התנועה וקולות המגיעים מבניינים, מהווים רק 20% מהצלילים במרחב. יותר מ- 30% הם קולות בני אדם, כמעט 27% הם קולות השייכים לטבע, ו- 23% הם צלילי מוסיקה. המכלול הקולי הזה מעורר אמון, עונג, וציפייה. לעומת זאת, ב- Canal Bank Drive, שיקאגו, שולטים הפחד, הזעם והעצב – אותם מעוררים 99% האחוזים מתוך סך כל הצליל העירוני, המגיעים מכלי רכב.

הערים הרועשות בעולם – והערים השקטות ביותר

ערים נבדלות זו מזו לא רק במושגים של הצליל הטיפוסי. רמות הקול מאופיינות גם הן בשונות גדולה – העולה ממחקר בינלאומי שבוצע לקראת יום השמיעה העולמי ב- 2017, בהשתתפות יותר מ- 200,000 אנשים. תוצאות המחקר עובדו במסגרת מדד השמיעה העולמי Worldwide Hearing Index: בירת שווייץ, ציריך, מציגה את הרמה הנמוכה בעולם של זיהום רעש. גונאז'ו שבסין ניצבת במקום הראשון – והלא מכובד – בכל הנוגע לרעש.

הרעש העירוני פוגע בשמיעה: על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי, WHO, זיהום רעש מציב סיכון משמעותי לבריאות ולתחושת הרווחה שלנו. הוא משפיע על חיי היום-יום בבתי ספר, בעבודה ובבית הפרטי.

מה זה זיהום רעש?

רעש נמצא בכל מרחב עירוני. כאשר נחשפים אליו על בסיס קבוע, ולזמנים ארוכים יותר – יש לו השפעות בריאותיות שליליות. רעש בעוצמה של עד 70 דציבלים אינו מזיק גם כאשר חשופים אליו למשכי זמן ארוכים. אם עולים ל- 85 דציבלים, ונחשפים אליהם שמונה שעות ביום – הרעש הופך מסוכן. מי שנמצא במרחב העירוני מתקשה לעתים להרחיק עצמו ממקורות רעש: כאשר מתגוררים סמוך לרחוב עמוס, נחשפים לרעש של 85 דציבלים בחלק גדול משעות היממה.

שורת מקורות רעש טיפוסיים תורמים לזיהום הרעש העירוני:

• רעשי תנועה של אוטובוסים, רכבות, אמבולנסים – כמו גם הולכי רגל.
• פעילות שדות תעופה.
• פעילות תחנות של אמצעי תחבורה.
• רעש תעשייתי.
• רעשים מאתרי בניין.
• מוסיקה קולנית, קונצרטים באוויר הפתוח.
• אירועים אחרים דוגמת מופעי זיקוקים.
• רעשים במקומות עבודה, דוגמת משרדים פתוחים.
• רעשים שכונתיים: קולות טלוויזיה, רדיו, מכונות כביסה, שואבי אבק, מזגנים וכיוצא באלה.

סיכונים בריאותיים

מחקרים הוכיחו כי רעשים מסכנים את הבריאות בשורת דרכים. בעיות הנגרמות או מוגברות על ידי זיהום רעש כוללות:

• יתר לחץ דם.
• מחלות לב וכלי דם.
• הפרעות שינה.
• רגישות לרעש (noise annoyance).
• הפרעות התפתחות בילדים.
• מחלות נפש דוגמת דיכאון.
• דמנציה.

קשר בין רעש לירידה בשמיעה

המחקר שהוזכר כאן, מ- 2017, מצביע גם על קשר ישיר בין זיהום רעש במרחב העירוני ובין ירידה בשמיעה. המתאם המדווח עומד על 64%. אנשים המתגוררים באזורים עירוניים יכולים להניח כי כושר השמיעה שלהם אינו תואם את גילם האמיתי. כך, למשל, נשים בלונדון מציגות כושר שמיעה של אדם מבוגר מהן ב- 15.5 שנים, וגברים בלונדון מציגים הבדל של 14 שנים. בעוד תושבי וינה נהנים מאיכות שמיעה טובה יחסית, תושבים רבים בניו דלהי חווים ירידה בשמיעה.

על פי נתוני האו"ם (UN), העולם הופך יותר ויותר מעוייר. התחזיות צופות כי 65% מאוכלוסיית העולם יחיו בערים בשנת 2050, לעומת 55% כיום. ככל שיותר אנשים עוברים לערים, והאזורים הכפריים עוברים גם הם תהליכי עיור – גוברת הדחיפות של מתן מענה לשאלה: איך ניתן להפוך את הערים שלנו לבריאות יותר, בטוחות יותר ונעימות יותר?

אבדן שמיעה בעיר: סיכון בטיחותי

כושר שמיעה וביטחון אישי הולכים יד ביד – במיוחד בערים גדולות. איום לו אנו חשופים נתפס לעתים קרובות באופן אקוסטי, עוד לפני שאנו רואים אותו בעין. כך לגבי מכוניות, אופנועים ואופניים – כמו גם לגבי אדם מאיים, המתקרב אלינו. לא די בשמיעה בלבד: אנחנו צריכים שמיעה טובה, על מנת לסנן את הצלילים השונים מתוך רעש הרקע העירוני. מצד אחד, שמיעה מאוזנת מאפשרת לנו לזהות את הכיוון ממנו מגיע הצליל המאיים. מצד שני – היא מסייעת לנו בהבנת המרחק ממנו מגיע הקול. אנשים המסוגלים לשמוע היטב רק באוזן אחת (one ear) אינם נהנים מהאפשרות הזאת, וחשופים לסיכון גדול יותר.

ביטחון אישי אינו אלא צד אחד; האחר הוא המגוון האקוסטי שאנשים עם אובדן שמיעה צריכים להסתדר בלעדיו בחיי היום יום. לדוגמא, בגלל רעשי רקע, הם שוב אינם יכולים לתפוס את הרעשים הטבעיים החרישיים כמו ציוץ ציפורים או רוח בצמרות העצים. הרעשים הטבעיים האלה הוכחו כמועילים לבריאות. מי שסובלים מאבדן שמיעה גם מתגעגעים לשיחות בין אנשים אחרים, מה שהופך את הטיול בעיר למרתק באמת.

הפחתת רעש היא חיונית

על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי, למעלה מ -430 מיליון בני אדם מושפעים מירידה בשמיעה. אם התחזיות יוכחו כנכונות, המספר יוכפל בתוך 30 שנה, בין היתר בגלל זיהום רעש בערים. ככל שאנחנו רוצים למנוע זאת ולהבטיח את בטיחות האוכלוסייה ובריאותה – עלינו לפתח מדיניות ממוקדת להפחתת רעשים בערים.

למרבה הצער, מדיניות הרעש העולמית חלשה יחסית, כמו למשל בארה"ב ובבריטניה. האיחוד האירופי מחפש אסטרטגיות על בסיסן יש לזהות ולהגדיר רעש, במסגרת הנחיות הרעש הסביבתיות Environmental Noise Directive. בנוסף לרעש מטוסים ולרעש שכונתי, יש להפחית גם רעשי תנועה בכבישים ורכבות. האמצעים כאן כוללים מיתון תנועה באמצעות מגבלות מהירות, יישום אזורים ייעודיים לתיעדוף הולכי רגל, רחובות משחק או אמצעים מבניים כגון סלילה חלקית ופסי הרעדה. האיחוד האירופי ממליץ לעשות שימוש רב יותר במחסומי רעש לאורך כבישים ראשיים סואנים וקווי רכבת.

חומרי בניין מודרניים מציעים אפשרויות נוספות: לאספלט שקט יש השפעה מפחיתה רעש. במהלך הייצור של האספלט הזה מערבבים חצץ גרגר גס עם אחוז נמוך יותר של ביטומן שונה מאשר אספלט רגיל, ויוצר חללים זעירים בשכבה הסלולה. אלה קולטים חלק מהאוויר הנדחס בין צמיגי הרכב למשטח הדרך – ובכך ממזערים את הרעש. מסילות שקטות לחשמליות, בתורן, כוללות ציפוי גומי של הפסים – ומכאן אפקט בידוד. לא ניתן למדוד את ההבדל מול מסילות רגילות בדציבלים. ובכל זאת, כיוון שלפחות הרטט מוחלש, יש השפעה חיובית על התושבים.

בנוסף לאמצעים שכבר הוזכרו, מעבר לרכב חשמלי יעזור ללא ספק למזער את רעשי התנועה. נטיעת עצים נוספים ויצירת שטחים ירוקים חשובה גם היא. עצים יכולים להפחית את רעשי הסביבה בחמישה עד עשרה דציבלים, לספק בית לציפורים ובעלי חיים אחרים, ולעורר רגשות חיוביים. אפשרות נוספת היא להסוות צלילים לא רצויים. כך, למשל, כאשר מקימים מזרקה, התזת המים חוסמת את רעשי הרחוב, ואנחנו תופסים את האווירה שקטה בהרבה ממה שהיא באמת.

לחדש את הצליל העירוני

הפחתת רעש היא משימה חשובה, אבל יש עוד הרבה מה לעשות. תפיסת הרעש היא אינדיבידואלית, וכמות מסוימת של רעש גם היא חלק מחיי העיר. בעקבות המגיפה העולמית, תושבים בניו יורק New Yorkers מדווחים כי הם מתגעגעים לצפירת המכוניות. בעוד ערים עסוקות בהתמודדות עם רעשים, הן לא צריכות להתעלם מההשפעות החיוביות של צלילים בודדים. לא רק צוות המחקר של צ'אטי מפות נוקט בגישה זו. ר 'מאריי שפר, R. Murray Schafer חוקר קול ומוביל תחום האקולוגיה האקוסטית, פועל למען עיצוב אקוסטי בר קיימא במרחבים עירוניים מאז 1977.

אמנים יכולים לשפר את נופי הקול האורבניים

עיצוב קול הוא בעל חשיבות עליונה: כיצד למזער את הרעש בערים וליצור קולי סאונד נעים יותר? לדברי מרסל קובוסן, Marcel Cobussen, פרופסור לתרבות שמיעה באוניברסיטת ליידן, ערים ומתכנני ערים צריכים להזמין אמני קול לשדרג ערים באופן אקוסטי. בשלב הראשון, האמנים יצטרכו ללמוד את סביבתם האקוסטית, תוך שימוש בהליכות קול, התקנות חיישנים או הקלטות שטח. על סמך ממצאיהם הם יכלו לפתח חלופות. הם יכולים להגביר רעשים שהושתקו בעבר, לחסום רעשים לא רצויים ולהוסיף רעשים חדשים. כתוצאה מכך, הם עשויים ליצור נוף אורבני מאוזן המועיל לבריאותם ולרווחתם של תושבי העיר.

זה תלוי בנו

ערים אחראיות להפחתת רעשים לטובת איכות חיים טובה יותר. עם זאת, אסור לנו לשכוח שגם אנחנו תורמים לרעש הרקע בשכונה שלנו, בעבודה ובזמן הפנאי ברמה האישית. האם להשתמש במפוח העלים, או שנוכל לגרוף את העלים בגינה? האם אנחנו באמת צריכים להדפיס כל תזכיר? האם עלינו לנסוע במכונית מדי יום, או שמא אופניים הם הבחירה הטובה יותר? על ידי בדיקת התנהגותנו ואימוץ הרגלים חדשים, אנו לא רק מבטיחים חוויה אקוסטית נעימה יותר. הרבה פעילויות רועשות פוגעות גם באקלים. לפיכך, המאבק שלנו נגד רעש הוא אכן קרב על הסביבה שלנו – ומאבק על שמיעה טובה יותר.